ילד, אשר אומץ כדין, זכאי לרשת את הורהו המאמץ כאילו הוא היה הורהו הביולוגי. גם ההורה המאמץ זכאי, בתנאים מסויימים, לרשת את עזבון הילד אשר אומץ על ידו. 

ילדי המאומץ יירשו את ההורה המאמץ בנסיבות שבהן הילד המאומץ נפטר קודם לפטירת המוריש.

ילד, אשר אומץ כדין, זכאי לרשת גם את עזבון הורהו הביולוגי, זאת בנוסף לזכות הירושה שלו בעזבון הורהו המאמץ. יצוין, כי זכות זו פועלת בכיוון אחד וכי ההורה הביולוגי אינו זכאי לרשת את ילדו הביולוגי, אשר אומץ כדין.

מה נדרש ילד מאומץ להציג לצורך מימוש זכות הירושה שלו בעזבון המוריש ?

הדין דורש, כי מאומץ יציג צו אימוץ כדין כתנאי למימוש זכות הירושה שלו בעזבון המוריש.

מאומץ, אשר אומץ בחו"ל, ניתן בתנאים מסויימים להסתפק בהצגת צו אימוץ, אשר ניתן ע"פ הדין הזר לצורך שכלול זכות הירושה שלו בעזבון המוריש.

הדין אינו מכיר בזכות הירושה של מי, אשר גדל במשפחה אומנת או אשר אומץ בפועל ללא אקט פורמלי של אימוץ כדין. לצורך המחשה יובא הסיפור להלן.

יוסי (שם בדוי) נולד לבית של אלימות רבה ובגיל 6 הועבר ע"י שירותי הרווחה למשפחת "אנושי", אשר גידלה אותו כאילו היה בנם הביולוגי מאז ומעולם. מר וגברת אנושי העניקו ליוסי חום ואהבה ודאגו לכל צרכיו ומחסורו, עברו עימו את כל שלבי החיים עד גיל הבגרות. לאחרונה נפטר מר "אנושי" ויוסי ביקש לדעת מהן זכויותיו בעזבונו ? ובכן, מאחר ויוסי לא אומץ כדין ע"י משפחת "אנושי" אלא אומץ בפועל, הרי אין לו כל זכויות ירושה בעזבון מר "אנושי".

גם הרישום במרשם האוכלוסין אינו מהווה אינדיקציה לאימוץ כדין. ביום 1.8.10 ניתן פסק דין בת"ע 6140/08 (עניני משפחה ראשון לציון). במקרה שנידון שם, עם עליית משפחת התובע מתימן לארץ, זה נרשם במרשם האוכלוסין כבנם של מאמציו בפועל. בית המשפט דחה את טענת התובע לפיה זה אומץ כדין, עת קבע, כי הרישום במרשם האוכלוסין אינו יוצר מעמד ואינו מהווה אינדיקציה לאימוץ כדין לצרכי קביעת זכויות ירושה. כלומר, אם פלוני רשום במרשם האוכלוסין כבנו של אלמוני ואין מחלוקת שאלמוני אינו אביו הביולוגי, הרי אין הדבר מעיד על, כי פלוני אומץ כדין על ידי אלמוני לצרכי קביעת זכויות הירושה בעזבונו. משמע, יש להוכיח את טענת האימוץ באמצעות הצגת צו אימוץ.