מעשה עריכת הצוואה הינו מעשה אישי ומשכך טבעי והגיוני להניח, כי רק המצווה יכול לקבוע את זהות הזוכים בנכסי עיזבונו. האם ישנן נסיבות שבהן יכול המצווה למנות אדם אחר לקבוע את זהות יורשיו ?
בפרשת לישיצקי (ע"א 5056/94) נדונה, בין השאר, השאלה המשפטית לעיל. נקבע שם, כי יש להבחין בין הרשאה כללית לבין הרשאה מיוחדת, אשר ניתנת ע"י המצווה לאדם אחר לקבוע את זהות יורשיו. הרשאה כללית הינה הרשאה גורפת אשר ניתנת ע"י המצווה לאדם אחר, ללא כל תנאי או סייג, לקבוע את זהות הזוכים בנכסי עיזבונו וזאת ללא כל השפעה או בחירה של המצווה. הרשאה כזו אינה מותרת וצוואה שתקנה הרשאה כללית לאדם אחר לקבוע את זהות הזוכים בנכסי עיזבון המצווה תבוטל.
הרשאה מיוחדת, לעומת זאת, הינה הרשאה, אשר מרשה לאדם אחר לקבוע את זהות היורשים וזאת מתוך קבוצה מוגדרת של זוכים אפשריים (למשל, הוראה אשר מקנה לאדם אחר לקבוע את זהות הזוכים מתוך כלל העמותות אשר עוסקות בעזרה לנזקקים) או אשר מרשה לאדם אחר לקבוע את זהות הזוכים מתוך קבוצה לא מוגדרת, אבל כזו אשר ידועה למצווה (למשל, מצווה, אשר מייפה את כוחו של אדם אחר להקנות את נכסי עיזבונו לספרייה שבה נהג המצווה לקרוא ספרים או למועדון שבו נהג המצווה לשחק קלפים).
כך שמצווה, אשר יערוך צוואה ובמסגרתה יקנה לאדם אחר סמכות והרשאה מיוחדת לקבוע את זהות יורשיו, הוראה זו תהא בתוקף.
ביום 26.10.10 ניתן פסק דין בת"ע 942-07-09 (ענייני משפחה טבריה) אשר עוסק בסוגיה המשפטית לעיל. במקרה שנדון שם קבעה המנוחה בצוואתה, כי חלק מעיזבונה יחולק לבית החולים הדסה בצפת או לבית חולים הדסה אחר לפי החלטת מנהל העיזבון וכן קבעה, כי חלק מהעיזבון יחולק לבית יתומים בצפת או לבית יתומים אחר, לפי החלטת מנהל העיזבון. מנהל העיזבון הציע את בית החולים הדסה הר הצופים בירושלים ומאחר ולא היה בית יתומים בצפת הוצע על ידו בית יתומים אחר והצעתו התקבלה. בית המשפט קבע, כי מנהל העיזבון קיבל מהמצווה הרשאה מיוחדת לקבוע את זהות הזוכים שהוצעו על ידו.
