הצוואות הנפוצות הינן צוואה בעדים, צוואה בכתב ידו של המצווה וכן צוואה בפני רשות. יחד עם זאת, קיים סוג נוסף של צוואה הידוע כצוואה בעל פה או כצוואת שכיב מרע.
כדי שלצוואה בעל פה יינתן תוקף משפטי, הרי בראש ובראשונה היא צריכה להיעשות כאשר המנוח הינו "שכיב מרע". קרי, על המנוח להיות מן הבחינה האובייקטיבית קרוב למוות וכן מן הבחינה הסובייקטיבית, עת בראייתו שלו ראה הוא את מלאך המוות מעבר לחלון.
התנאים למתן תוקף לצוואה בעל פה הינם מטבע הדברים מחמירים, שכן לא ניתן להעיד את המנוח ולוודא עימו מה הם רצונותיו בקשר לעיזבונו וכן, כי קיימת מידה רבה ביותר של אי ודאות ביחס לאמיתות תוכן צוואה שבעל פה לעומת צוואה בעדים או בכתב יד. נוסף לתנאים אשר הוזכרו לעיל, הרי הדין מתנה מתן תוקף לצוואה בעל פה, בכך שהמצווה יאמר את דברי צוואתו לשני עדים, אשר שניהם ינהלו מיד ובסמוך זיכרון דברים לגבי הנאמר להם מפי המצווה, ימלאו תאריך של זיכרון הדברים, יחתמו עליו וכן, כי זה יופקד אצל הרשם לענייני ירושה.
אם חלף חודש מיום עריכת הצוואה בעל פה והמצווה נותר בחיים, הרי אין כל תוקף לצוואה בעל פה ואם המצווה מעוניין לצוות את עיזבונו, הרי שעליו לערוך צוואה בעדים, בכתב יד או בפני רשות.
לאור המגמה הגוברת והולכת בבתי המשפט לבחון מהותית מה היה רצון המצווה ולתת משקל מצומצם יותר לפגמים צורניים, הרי קיימת ייתכנות שגם אם נפל פגם צורני כזה או אחר באופן עריכת צוואה בעל פה לעומת הקבוע בחוק, הרי ייתכן ועדיין יינתן לצוואה בעל פה תוקף ובלבד שבית המשפט ישתכנע באמיתות רצון המצווה.
