בבתי האבות חיים קשישים רבים, אשר לאור צורכיהם השונים, נוצרים בינם לבין העובדים ו/או המנהלים העובדים שם, יחסי תלות במידה כזו או אחרת. נשאלת השאלה כיצד יש להכריע בדבר תוקפה של צוואה, אשר ערך קשיש לטובת מנהל בית האבות שם הוא גר ?
שאלה זו עלתה לדיון בע"א 389/85 מרכוס נ' היועמ"ש. במקרה זה בית המשפט המחוזי פסל את תוקפה של הצוואה, אשר נערכה לטובת מנהל בית האבות שם גר המנוח, זאת בטענה לפיה המנוח היה תלוי במנהל ולכן היה נתון להשפעה בלתי הוגנת מצידו וכן, כי מנהל בית האבות הוא זה, אשר הניע את עריכת הצוואה.
על פסק הדין הנ"ל הוגש ערעור לבית המשפט העליון וזה הפך את תוצאת פסק הדין, עת קבע, כי לא הוכחה השפעה בלתי הוגנת או מעורבות של מנהל בית האבות בעריכת הצוואה במידה אשר מצדיקה את פסילת הצוואה. בית המשפט העליון נתן תוקף לצוואת המנוח, אשר זיכתה את מנהל בית האבות שם חי המנוח.
כלומר, העובדה שצוואה כלשהי נערכה על ידי קשיש לטובת מנהל בית האבות ששם חי המנוח, אין משמעותה, כי הצוואה תיפסל ולו בשל כך.
