היה ורופא מוסמך קבע, כי אדם כלשהו הינו "חולה הנוטה למות", הרי עליו לברר את רצונותיו של החולה לגבי הטיפול הרפואי שיינתן לו או שלא יינתן לו בקשר להארכת חייו/אי הארכת חייו באופן מלאכותי. ככול שהחולה מצוי בהכרה ומסוגל להביע את רצונותיו לגבי אופן הטיפול הרפואי שיינתן לו, הרי על הרופא המוסמך לפעול על פי הבעת רצונותיו של החולה.
בנסיבות שבהן לא ניתן לברר את רצונו של החולה, כי זה איבד מכשירותו או, למשל, כי זה אינו מצוי בהכרה, אז נדרש הרופא המוסמך לברר האם ערך החולה "צוואה בחיים" או האם מינה מיופה כוח למתן הוראות רפואיות מקדימות. בנסיבות שבהן ערך החולה "צוואה בחיים" או "ייפוי כוח", הרי כי אז על הרופא המוסמך להודיע לקרוביו של החולה ו/או למיופה כוחו על כוונתו לפעול על פי ההוראות שניתנו.
למקרה והחליט הרופא המוסמך לפעול על פי הוראות ה"צוואה בחיים" או על פי הוראות מיופה הכוח, הרי מפעם לפעם עליו לבצע הערכה חוזרת לגבי מצבו הרפואי וכשירותו של החולה ובמקרה שהחולה חזר לכשירות או שניתן לברר עימו את רצונותיו לגבי אופן הטיפול הרפואי, אשר יינתן או שלא יינתן לו, הרי על הרופא לפעול בהתאם.
על הרופא להתייעץ ולתעד כל קביעה או פעולה שלו, הן ביחס להיותו של החולה "חולה הנוטה למות", הן ביחס לקביעת כשירותו של החולה, הן ביחס להחלטתו לפעול על פי הוראות מקדימות ב"צוואה בחיים" או על פי החלטת מיופה הכוח וכיוצ"ב.
