ירושת המיליונים

למי מאתנו, פשוטי העם, אין חלום על ירושה? חלום על כך שיום אחד נתבשר כי דוד כלשהו שבקושי הכרנו מת והותיר לנו ירושת מילונים. לרובנו מן הסתם, אין דוד כזה וגם לא ירושה. מצד שני, אם וכאשר מישהו מבין קרובי משפחתכם נפטר, ייתכן מאוד כי משהו בכל זאת ניתן להוריש מבין הנכסים שלו. החל מדירה צנועה, דרך רכוש שנמצא בתוך הדירה ועד לספרים יקרים ושאר פרטי ארכיון אישי. כאן מגיע החלק של הצוואה. גם אם כבר יש מה להוריש, ללא כתב ירושה מפורט ותקני אין שום וודאות כי אכן תזכו ברכוש הנכסף. כך למשל אם מדובר באחד מהוריכם שלעת זקנה התגורר עם בת או בן זוג, הדין הוא שהיא או הוא זכאים לחצי מן הרכוש ואתם, כלומר כל בניו ובנותיו זכאים לחצי השני. לכן כדאי לדאוג לכך שההורים או הדודים יותירו כתב צוואה, מומלץ שיופקד אצל עורך דין או אפוטרופוס. כמו כן מומלץ להבין מראש מהם כללי הצוואה הבסיסיים.

צוואה כדת וכדין

על פי דיני הירושה, שטר הצוואה חייב לעמוד בשלושה קריטריונים:

1. נושא על גביו תאריך שבוא נערכה הצוואה.
2. נושא את חתימתו של המוריש.
3. נחתמה בפניהם של 2 עדים לפחות. כמה פשוט- ככה מורכב.

דיני הירושות או יותר נכון קרבות הירושה הניטשים חדשות לבקרים בין כותלי בתי המשפט רובם ככולם עוסקים בשאלת חוקיות שטרי הצוואה השונים. כמעט תמיד יש שני שטרות שכל צד טוען שה שלו הוא הירושה האמתית והמעודכנת. צוואה גם חייבת להיות שמורה במקום כלשהו. אם נכתבה הצוואה אבל אף אחד פרט לנפטר לא יודע היכן היא- הדין הוא "תפסת מרובה- לא תפסת". ירושה טבעית, כזאת שניתנת מכוח היעדר שטר תקני שמורה אחרת, מחולקת כאמור לקרובים ביותר כגון בת או בן הזוג וכן לקרובים משאר בשר ראשון. כך שמי שיש לו הרבה ילדים והוא גרוש שמתגורר עם חברה לחיים שהיא גם ידועה בציבור שלו- הרי לכם מתכון בטוח לקרב משפטי ארוך ומייגע.