סעיף 5(א)(2) לחוק הירושה קובע, כי מי שהורשע על העלמת צוואתו של המוריש או השמיד אותה או זייף את הצוואה או תבע על פי צוואה מזויפת יהא פסול מלרשת את המוריש. השאלה הנשאלת היא האם נדרשת הרשעה בפלילים כדי לפסול מהיורש את זכות הירושה כלפי המוריש בנסיבות הנ"ל ? בכך יעסוק מאמר זה.
הן דעת מלומדים והן הפסיקה תמימי דעים, כי ביחס ל – 3 החלופות הראשונות שהוצגו לעיל (העלים צוואה או השמיד אותה או זייף צוואה) חייבת להיות הרשעה בפלילים כתנאי לכך שאותו יורש, אשר ביצע את העבירה, ייפסל מלרשת את המוריש. לגבי החלופה האחרונה "תבע על פי צוואה מזוייפת" אין אחידות, אין הלכה ברורה ויש דעות לכאן ולכאן.
בבשא' 8383/03 (חיפה) העמדה היתה, כי דרישת ההרשעה אינה חלה מקום שנקבע, כי היורש תבע על פי צוואה מזוייפת. וכך, אם הגיש תביעה לקיום צוואה מזוייפת אין צורך בהרשעה בפלילים כדי לפסול מהיורש את זכותו לרשת מכוח הדין ו/או מכוח צוואה קודמת, חוקית, שערך המוריש. זו אף היתה עמדתו של הש' שני בת"ע 60690-01-14 (ת"א) ממנו עולה, כי די בכך שהמבקש תבע קיום של צוואה מזוייפת ביודעין (ידע, כי הצוואה מזוייפת עת הגיש את התביעה) כדי שזכותו לרשת תיפסל. בבשא' 2342/08 (נצרת) אומצה גישה שונה, כאשר עמדת בית המשפט היתה כי דרישת ההרשעה בסעיף 5(א)(2) לחוק הירושה חלה על כל החלופות שבסעיף, כולל ביחס למי אשר "תבע על פי צוואה מזוייפת". בת"ע 3895/05 (ראשל"צ) נקבע, כי מאחר ואין הלכה ברורה בסוגיה, הרי דרישת ההרשעה חלה על כל 4 החלופות שבסעיף החוק הנ"ל. בתיק עמ"ש 8324-06-19 (מחוזי חיפה) נקבע, כי בהיעדר הלכה מחייבת לעניין תנאי ההרשעה במקרה ש"תבע על פי צוואה מזוייפת", הרי לא נפלה טעות ביישום הדין, בהעדפת גישה אחת על פני האחרת.
אם כך, כאשר עסקינן ביורש אשר זייף צוואה, העלים או השמיד צוואה, יש עמדה ברורה, כי הרשעה בפלילים מהווה תנאי לכך שתתגבש עילה לפסילת זכותו של היורש לרשת. לא כך הם פני הדברים כאשר המקרה הינו של יורש אשר "תבע על פי צוואה מזוייפת" ביודעין, לגביה אין דין אחיד ויש פסיקות לכאן ולכאן.
עו"ד אוהד שוהם הינו עו"ד התנגדות לצוואה, משרדנו ישמח לעמוד לרשותכם בנוגע לכל ייעוץ או ייצוג בענייני ירושה, צוואה, התנגדות לצוואה ועיזבונות.
