בעת עריכת צוואה אצל עו"ד לענייני צוואות וירושות רבים שואלים את עצמם, כיצד ניתן לדעת שהצוואה שנערכה על ידם אכן תוגש לקיום אחרי 120 של המוריש אצל הרשם לענייני ירושה ? איך ניתן להבטיח זאת, אם בכלל ?
לכל אדם אשר עורך צוואה חשוב וודאי שצוואתו תקוים בבוא העת ושחלילה לא תישכח לה באיזו מגירה צפונה ונסתרת. משכך, המחוקק יצר פתרון אשר באמצעותו הוא הותיר את השליטה גם בהיבט זה קודם כל אצל עורך הצוואה. המחוקק לא הותיר זאת ליד המקרה ויצר פתרון מצוין לעורכי צוואות, לפיו הם יכולים לבצע בחייהם הפקדה של צוואה ברשם הירושה (ועל כך, במאמר נפרד) ובאופן זה למעשה מובטח שצוואתו של אדם תוגש לקיום לאחר לכתו.
מאחר ולא מוטלת בדין על מצווה, על עורך צוואה או על עורך דין ירושה כל חובה להפקיד צוואות שנערכו ברשם הירושה בחיי עורכי הצוואות ומאחר וצוואה שאדם ערך הוא יכול להניח גם במגירה בביתו או להפקידה באופן לא פורמלי אצל חבר או נאמן ו/או אצל עו"ד ירושה, אשר ערך עבורו את הצוואה, הרי המחוקק החליט להטיל אחריות על כל מי שיודע בדבר צוואה של אדם שנפטר ולהורות לו להמציא את צוואת הנפטר לרשם הירושה.
מאחר וקיים אינטרס ציבורי נכבד לקיום צוואות שנערכו, הרי לא רק שהדין הטיל חובה למסור צוואות של נפטרים לרשם הירושה, אלא שבצד הפרת החובה הנ"ל מוטלת סנקציה עונשית של קנס או מאסר 3 חודשים לפי הוראות חוק הירושה.
ועל מי חלה החובה למסור צוואות ? ובכן, המחוקק קבע במפורש, כי החובה חלה על כל "מי שבידו" צוואה ומעגל המחויבים המובהק הינו כל מי שאוחז בצוואה של נפטר ומודע לפטירתו, כגון עורכי דין לענייני ירושה שערכו צוואה ואשר נודע להם על פטירתו של המצווה. הפרשנות למונח כל "מי שבידו" הינה רחבה וגם, אם נניח, אדם הותיר את צוואתו במגירה בבית ומי מילדיו ראה זאת ויודע על כך, הרי די בכך כדי להטיל עליו את החובה למסירת צוואת הנפטר, שכן מטרת החוק הינה להבטיח הגשת צוואות לקיום ולמנוע מניפולציות ברצון של המוריש.
בדרך זו, לא ניתן להבטיח במאת האחוזים, כי תמיד צוואות שנערכו יוגשו לקיום ואולם, זהו עוד "כלי" שמגדיל את הסיכוי למסירת צוואות של נפטרים לרשם הירושה וכן, הוא מקטין את הסיכוי לכך שחלילה צוואות יועלמו ו/או לא יוגשו לקיום אחרי פטירת המוריש שערך את צוואתו.
עד כאן, עסקנו בחובה למסור צוואות לרשם הירושה אחרי פטירת המצווה. ומה באשר לחובה למסור צוואות שנערכו לפני פטירת המצווה ? ובכן, חובה כזו לא קיימת, כי כאשר המצווה הינו בין החיים, אין עליו או על צדדי ג' כל חובה שבדין להפקיד צוואה או למסרה אצל רשם הירושה, כל זאת למעט באשר לצוואת שכיב מרע, הידועה גם כצוואה בעל פה. אם מצווה ערך צוואה בע"פ, הרי על העדים לצוואתו מוטלת חובה לערוך זיכרון דברים (המשקף את דברי צוואתו), לחתום עליו ולהפקידו אצל רשם הירושות, כל זאת בסמוך לאחר שניתן לעשות כן ואין זה מן הנמנע, כי עוד בחיי המצווה.
משרדנו זמין לסייע לכת בכל עת בקשר עם רצונכם לכתוב צוואה ו/או בכל ייעוץ אחר או צורך לקבלת ייצוג בענייני ירושה ו/או התנגדות לצוואה.
