על משמעותה המשפטית של הוראה בצוואה הקובעת כי הצוואה מהווה אף מתנה המוענקת "שעה לפני מותי"

ברבות מן הצוואות, במיוחד צוואות ישנות או של יהודים שומרי מצוות, נתקלים בהוראה או בתנאי בצוואה הקובע, כי הוראות הצוואה מהוות מתנה המוענקת "כשעה לפני מותי". מה משמעות הוראה זו ומה נפקותה בכלל ובצוואה בפרט ? 

על פי ההלכה היהודית לא ניתן להוריש בצוואה ויש משמעות למתנת בריא שבה מוזכר, כי הנכס ניתן מהיום ולאחר מיתה או "שעה לפני מותי". 

לפי ההלכה, באמירה לפיה המתנה ניתנת מהיום ולאחר מיתה או מהיום ושעה לפני מותי, יש כדי להעניק את גוף המתנה בחיי המוריש למקבל המתנה ואת פירות המתנה להותיר בידי מעניק המתנה. 

המשפט הישראלי אינו מגביל צדדים לחוזה או מוריש בצוואה מלהכפיף את עצמו לעקרונות הדין הדתי ו/או ההלכה וזאת כל עוד לא ייחצה גבול הפגיעה בדין קוגנטי, מחייב במשפט האזרחי וכל עוד לא תהא פגיעה בתקנת הציבור והמוסר. 

הדיבור הפרקטי של "שעה אחת לפני מותי" בצוואה הוא, כי כוונת המוריש אינה ליתן מתנה בחייו, אלא לאחר המוות וזאת גם אם נעשה שימוש במילה "מתנה", זאת כיון שהמועד והזמן הספציפי של שעה זו (שעה לפני מותי) יתברר תמיד רק לאחר המוות. 

משכך, כל הקניה של מתנה "שעה לפני מותי" גם אם קבילה היא בראיית ההלכה היהודית זו חייבת לעמוד בתנאים מחייבים של הדין האזרחי ובהוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה בפרט. 

הוראת סעיף 8(ב) לחוק הירושה קובעת, כי הענקה שכוונתה להתבצע לאחר המוות חייבת להיעשות במסגרת צוואה ולא בשום נייר/התחייבות אחרת. לפיכך, מתנת בריא ("שעה לפני מותי" או "מעתה ועד שעה לפני מותי") הינה צוואה לפי חוק הירושה ולא מתנה לפי חוק המתנה ומשכך, ככול שזו לא נערכת ומוקנית במסגרת צוואה כדין לא יהא לה תוקף משפטי כלל.

פשיטא, כי מאן דהוא, אשר רוצה להעניק מתנת בריא בנוסח המקובל בהלכה היהודית חייב לפעול לפי עקרונות המשפט האזרחי ולעשות כן רק במסגרת צוואה ולא במסגרת התחייבות אחרת, שאינה מהווה צוואה כדין– שאחרת זו תהא חסרת כל נפקות משפטית. 

כדברי כב' השופט חשין בפרשת אברג'ל – "מתנה מעין-זו – מתנה לאחר-מות – מפקיעה עצמה מכלל היותה "מתנה" והופכת היא להיותה "צוואה".

צוואה שכלולה בה הוראה של "מתנת בריא" והענקה "שעה לפני מותי" מהווה צוואה ולא מתנה ומשכך ולפי הוראת סעיף 27 לחוק הירושה יכול המוריש בכל עת לבטל את צוואתו זו ומכללא גם את "מתנת הבריא" שהוענקה לכאורה במסגרתה וזאת גם אם נרשם בגוף הצוואה, כי הוראות הצוואה לא ניתנות לביטול או לשינוי. 

יוצא שלהוראה או תנאי שעניינו "מתנת בריא" בצוואה אין משמעות משפטית זולת היצמדות של המוריש לניסוחים המקובלים לפי ההלכה היהודית. החשיבות היא דווקא בכך שכל הרוצה ליתן "מתנת בריא" לפי כללי ההלכה היהודית מוטב, כי יעשה כן במסגרת עריכת צוואה חוקית. 

למידע נוסף בסוגיה ניתן לעיין בע"א 2555/98‏ אברג'ל נ' עיזבון המנוח משה בן יאיר ז"ל ‏, פ"ד נג(5) 673.